שותפות או זוגיות? מה בעצם ההבדל?

אז אתן עושות הכל יחד? את האמת? שכן.

איזה כיף שיש איתך עוד מישהו, איזה כיף לא להיות עצמאי לבד, איזה כיף שיש עם מי לשאת בנטל ובעיקר עם מי לחגוג את ההצלחות.

אז מה הסיפור שלנו? איך נוצרת שותפות הדוקה? ואיך היא מתנהלת? נכניס אתכם לזוגיות האישית והמקצועית שלנו דרך הסיפור של סטודיו טולה, סטודיו לעיצוב פנים.

אנחנו מתייחסות אל השותפות שלנו כזוגיות אמיתית.. יש לה את המקום שבו הכרנו, את הרגעים שבהם התחלנו להבין שזה זה.. יש לה התחלה בוסרית עם גישושים של התחלה, יש לה ריבים ויש לה אמונה גדולה בקשר.

 

בסוף הפרויקט הראשון שלנו נשארנו רק שתיים והשאר היסטוריה.

נפגשנו במחלקה העסקית של איקאה. היינו שתינו שכירות אחרי ניסיון בתכנון ועיצוב מטבחים, ליאת עמדה לצאת לחופשת לידה, טל הגיעה להחליף אותה וכשה"חופשה" הסתיימה התחלנו לעבוד יחד ומהר הפכנו לחברות.

ליאת תמיד מספרת שטל היא מיץ האומץ שלה וטל אומרת שליאת היא השינוי בתכנון שניער אותה.

העבודה הייתה אפורה לנו מידי, רצינו ליצור משהו שלנו.. ובבוקר שישי אחד ליאת הציעה לפתוח עסק, ליצור עיצוב פנים משלנו. היא בכלל ישבה לקפה עם קולגה אחרת והן חיפשו את הצלע השלישית כדי להגשים את החלום. טל הסכימה בלי לחשוב יותר מידי. מיד יצאנו לדרך, בסוף הפרויקט הראשון שלנו נשארנו רק שתיים והשאר היסטוריה.

התחלנו את דרכנו עם המון חששות אבל נחישות גדולה, לקחנו על עצמנו כל מה שיכולנו לקבל ואת הפערים השלמנו תוך כדי תנועה. פער גדול בנינו היה הטעם העיצובי שלנו, שהיה מאוד שונה ועם השנים הלך והתקרב מצד אחד, אך התפתח והתרחב מצד שני.

כל עסק שמתחיל מחפש לעצמו בידול ואנחנו הצלחנו לפגוש את הבידול שלנו לראשונה כשהסטודיו כבן חצי שנה. היינו לקראת סיום של פרויקט דל תקציב במפעל לייצור זרעים, לרשותנו מסדרון עצום הזועק לאומנות, אבל כסף- אין. הסתכלנו רבות על חומרי הגלם של המפעל- הזרעים, המכונות, האדמה, האנשים.. גילינו שבתהליך הייצור של הזרעים הם נצבעים לטובת מיון.. בחרנו בשלושה סוגים שונים של זרעים, אותם כלאנו בין שני לוחות פרספקס ומולנו עמדה יצירת האומנות הראשונה של הסטודיו. הדרך אליה לא הייתה קלה, ולוותה בניסוי וטעייה של טכניקות וחומרים. ולבסוף, כשהלוחות עמדו, ליאת לראשונה האמינה בטל ובאהבה שלה לחומר ומשם נסחפה למחקר החומרי אותו אנחנו ממשיכות עד היום.

 

טראומות, אבל גם שמחות, מחברות בין אנשים

בשנה הראשונה שלנו כל פרויקט היה שונה, כל פרויקט היה הזדמנות חדשה. בינינו עוד היו הרבה גישושים, לא תמיד יודעות איך להגיב לכל דבר. מה קורה כשיש חילוקי דעות? פותחים או מחכים.. ממש כמו עם בן זוג חדש, גם כאן לקח זמן להיפתח. אבל חשוב להבין, בשותפות הזו אנחנו מבלות זמן יחד יותר מאשר עם בני הזוג ולכן אמון וכנות הם פרמטרים חשובים עוד יותר. למדנו איך להכיל אחת את השניה וגם איך להתווכח. ואז הגיעה תאונת הדרכים שלמעשה הייתה אחת הנקודות המחזקות של הקשר בנינו. טראומות מחברות אנשים ללא ספק ובעקבותיה הגיע ההריון המשותף שלנו.

מסתבר שימים ספורים לאחר התאונה נכנסנו שתינו להריון, גילינו זו לזו בשבוע השביעי, שכבר לא יכולנו לשאת את הסוד. לצד חששות גדולים מהעתיד, העברנו יחד הריון מדהים, תקופה זוהרת ופעילה שהרשימה את כל מי שהסתכל. התקדמנו יחד, התרוצצנו וניצחנו. כנראה שזו הייתה התקופה שבה התחלנו להתכתב גם בלילות ומאז לא הפסקנו.

על ההריון והלידה האלו אפשר לכתוב פוסט שלם בפני עצמו. על פמיניזם, על אמהות, על סביבה שלא יודעת להתמודד, על בירוקרטיה, על משפטים כמו "ומה תעשו עם העסק?" או "אז מי יהיה עם הילדים?".

כמובן שיא התקופה הייתה חופשת הלידה שלנו. אותה חלקנו עם בני הזוג ולמעשה כשהפעוטות שלנו היו בני שבועות ספורים, הם הצטרפו אלינו לימי עבודה מפרכים. נסיעות, עבודה פיזית, פגישות, מסעדות, חדרי ישיבות, בכי והנקות. דכאון אחרי לידה וחברות חזקה הם מה שעטף את התקופה הזו. וכמו שכתבנו טראומות, אבל גם שמחות, מחברות בין אנשים. זו בדיוק הנקודה בה הבנו שכבר עברנו הכל ונוכל לעמוד בכל אתגר.

 

אז מי אנחנו היום? איך תפקידים מתחלקים?

מי שפגש אותנו יודע שיש הבדל גדול באופי שלנו, שכל אחת מאיתנו מתבלטת בדברים שונים. למדנו עם הזמן לתת אחת לשניה את המקום וכמובן שעוד יש אתגרים. טל מגיעה מעולם של חומר, מאוד מתחברת לצד הטכני, מסגלת לעצמה בקלות שפה של קבלנים. ליאת היא הכותל של כולם, תחבר את הלקוח ואת הספק לסטודיו ותהפוך אותם לחברים. עם הזמן כל אחת מאיתנו לקחה קצת לעצמה מהאחרת.. טל הצטרפה לקבוצת נטוורקינג, ליאת התאהבה בחומר ובעבודת הכפיים.

כשאנחנו ניגשות לפרויקט לרוב לאחת מאיתנו יהיו יותר רעיונות ראשוניים והיא מספרת איך היא רואה את הדברים, אנחנו מתחילות מהמקום שברור לנו איך הוא ייראה ולאט לאט מפצחות את השאר. השניה מצטרפת ומשלימה, פותרת את הבעיות שעלו בסיבוב הראשון. הרעיונות עולים ומתפתחים בדו שיח שיכול להזכיר קצת ריקוד.

בשלב הבא העבודה מתחלקת. את החלוקה הטכנית בנינו לקח זמן לבנות והיא גם משתנה כל הזמן. גם מול הלקוחות שלנו הדינמיקה בינינו מאוד ברורה ונעימה. אנחנו נותנות זו לזו את המקום מול לקוח או ספק, כל אחת מובילה את הדיונים שיותר בוערים בה, מנחה את הלקוחות בדרך הנכונה שלה וכאשר יהיה לקוח שיתחבר יותר לאחת מאיתנו, אנחנו נלך עם זה. אנחנו רואות בכך יתרון שאנחנו יכולות לפנות ליותר קהלים ולקבל אלינו מגוון גדול יותר של דעות.

אנחנו משלימות אחת את השניה אבל לא תמיד מסכימות. לעיתים יהיו חילוקי דעות בנושאים שונים ואז נביא את הדילמות אל מול הלקוח ויחד נחליט כולם. ההרגל שלנו לשתף זו את זו ולחשוב בצורה פתוחה שאיננה מתוך אגו, עוזרים לנו מאוד להכניס לעולמנו את הלקוח ולתת לו את המקום שלו.

חלוקת המחשבה בינינו מאוד חזקה ואנחנו כבר לא אוהבות לקבל החלטות לבד, גם לא בחיים האישיים. השיחות שלנו מתערבבות תמיד בין הפרטי למקצועי, בין הילדים של כל אחת לילד המשותף- סטודיו טולה. אנחנו זוכות תמיד למחמאות מהסביבה על השותפות האמיתית ואיזה מזל שמצאנו זו את זו ותמיד עונות ביחד "טפו טפו"

 

שתפו:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לנקדאין
שיתוף ב whatsapp
ווטסאפ
שיתוף ב email
מייל